במאמרו של ג'יי הורוויץ הוא כותב על ההתייחסות החדשה לכתיבה שצריכה להתפתח בעקבות סוגות כתיבה חדשים. שלושה דברים מייחדים את הכתיבה הזו - הפרסום המיידי, המשובים המיידיים וביטול מחיצות הזמן והמקום. בתוך דבריו ניתן למצא את ההתייחסות הבאה: "לעודד תלמידים לכתוב בבלוגים איננו לעודד אותם לכתוב באופן חופשי כל מה שעולה להם לראש. עידוד הכתיבה לבלוג מכוון תלמידים לארגן את הלמידה שלהם בתוך מרחב לימודי רחב יותר של עמיתיהם".
תפקידו של המורה במרחב החדש, משתנה מאד ונדרשות ממנו מיומנויות הוראה חדשות. אני לא בטוחה שתפקיד חדש זה ניתן ללמוד במכללה או בקורס זה או אחר להכשרת מורים. בעידן שבו המורים מתקשרים ביניהם בדרכים דיגיטליות רבות, נדרשת מהם עדיין הוראה בסטנדרטים העונים על הצורך של חברה תעשייתית ולא על "למידה רשתית"- למידה שבה כל תלמיד אחראי ללמידה של עצמו, אך באותו הזמן ניזון מאחרים ומזין אותם בלמידה שלו" כפי שמגדיר אותה ג'יי הורוויץ במאמרו. וכאן אני שואלת את עצמי כיצד ניתן לגשר על הפער הזה?
שושי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
לפעמים מהפכות מתחילות מלמטה.
השבמחקמשרד החינוך יחלק תעודות הוראה
אבל התלמידים יצביעו בקליקים של העכברים..
לדעתי אין סתירה בין מה שכותב הורוויץ על ההתייחסות לסוגות הכתיבה השונים ועידוד התלמידים לסוגי הכתיבה השונים ,
השבמחקמה שאצל המורים צריך להשתנות לדעתי זה ההבנה שחייבים לשלב את המחשב ככלי גם בהבעה בכתב ואולי יותר לנצל את יתרונו ודרכו יהיה לנו קל יותר להעלות את רמת ההשגים הנדרשים בכתיבה אם נדע כיצד לעשות זאת בהוראה מכוונת נכונה.
ולא רק בעט ונייר.
אני עוברת כעת את התהליך של ההבנה שעלי לעשות שינוי בחשיבה שלי ובדרכי ההוראה ועלי לצעוד קדימה עם העידן החדש .
טובה